החופש בפתח ויחד איתו ההתרגשות, הציפיות והחששות. להבדיל מהשגרה המוכרת והשעות הברורות, החופש דורש מאתנו התמודדות עם חניכים ברמה ובאינטנסיביות שלרוב אנו לא מגיעים אליה. כמובן שיש לזכור כי גם לחניכים זה לא הדבר הכי קל ומובן מאליו, גם הם רגילים לשגרה של לימודים וחוגים, למעגלי חברים אחרים מאשר אלו שבישוב, ובאופן כללי המסגרת מסדרת להם את העולם.
האתגר שלנו כמדריכים הוא לייצר שגרה בתוך האין שגרה ולתת מענה לצרכים של החניכים שמגיעים אלינו לפעילות. אז איך נענים לאתגר זה? לפניכם מספר טיפים ורעיונות הטובים בעיקר לקראת חופשות, ובהחלט גם לשאר השנה.
לנהל מידע:
אחד הדברים הרגישים וחשובים ההוא הידע והמידע שיש לנו על כל אחד מהחניכים. לאחרונה נחשפנו בחדשות למספר מקרים בהם מורים רשמו הערות שיפוטיות אודות תלמידים, שבסופו של דבר גם התגלגלו לידיהם. אסון. לצערי אני מכיר לפחות מקרה אחד בו מדריכה השאירה ,לאחר סיום תפקידה, קלסר מלא בהערות מסוג זה במשרד החינוך ומשם קצרה הדרך אל החניכים הנעלבים. לכן אני מציע לנהל רשימות מאד ברורות ונטולות שיפוט, להשאיר אותם אצלכם קרוב ללא אפשרות לחניך להגיע אליהן. הרשימה הזו תעזור לכם לנהל את הקבוצה בצורה המיטבית, כאשר אתם מצליחים לנטרל מוקשים מראש ולזרום על מי מנוחו
לפניכם הצעה לפורמט:
שם:
פעילויות אהובות:
חוזקות:
פעילות שפחות אוהב:
פעילויות מהן נמנע:
מה דוחף אותו ומניע (שבח,פרס,הכרה,חברה,שליטה):
מה מצית אותו:
מה מרגיע:
מי מהצוות הכי קרוב:
מי מצית אותו:
מי מניע אותו קדימה:
אפשר להמשיך הלאה, אני בטוח שהבנתם את העיקרון. עלינו לבנות מסד נתונים שייתן לנו תמונה ברורה יותר ויסייע לנו לבנות כלים להתמודדות כפי שנראה בסעיף הבא. ככל שניטיב לתאר כל אחד מהחניכים, כך יעלה הבטחון שלנו בעבודה מולם-כמו גם יחושו שאנו מכירים אותם יותר.
הצעה נוספת- לפני חופש או בסוף חודש, לשבת עם עצמכם מול דף חלק. במרכז הדף ציירו נקודה, הקיפו את הנקודה והשם בעיגול גדול יותר ולאחר מכן סביבו עוד מעגל, כמו ציור של מטרה לחצים. במרכז המטרה, ליד הנקודה, רשמו את שמכם. לאחר מכן סמנו בנקודה ובשם את הילדים שנמצאים במעגל הקטן קרוב אליכם. אחר כך סמנו עוד ילדים שקצת רחוקים מכם במעגל הגדול יותר. ילדים שכמעט ואינכם רואים לאחרונה תציינו מחוץ לשני המעגלים. את כל זה עושים ללא שמות הילדים רשומים מולכם, רק בעזרת הזיכרון והאינטואיציה. בסיום תשוו את מה שציירתם עם רשימת החניכים ותיראו אם שכחתם מישהו (למה?). במידה ועושים זאת בצוות, לא נעזרים אחד בשני, ורק לאחר סיום משווים כדי לראות אם יש ילדים שאינם קרובים לאיש מהצוות. חניכים אלו הם מקור לדאגה, אך גם החניכים שכל הזמן מופיעים צמוד לשמכם עלולים להדליק נורה אדומה. עם המידע הזה אתם בונים תכנית פעולה להגיע למי שרחוק מכם ולקרב אותו למרכז.
כיצד בונים כלים להתמודדות:
לאחר שמיפינו את החניכים וקיבלנו תמונה לגבי מה מניע אותם,מה חוסם , מי מסייע להם ומי עוצר אותם- אנחנו יכולים להתחיל לעבוד על השלב הבא, שלב בניית כלי התמודדות. כדי לבנות כלי שכזה אנחנו צריכים ראשית להבין מה מאתגר. המודל מאד דומה לניהול סיכונים, קרי להציג את הסיכון וכיצד אני מצמצם אותו לרמה שאינו מסכן יו
דוגמה: יוצאים לטיול בצפון, מזג האוויר עלול להיות גשום. מה אני עושה כדי לצמצם סיכון?
א. יוצאים עם מטריה ובגדים ארוכים להחלפה.
ב. מכין מסלול חלופי לטיול גשם.
ג. מכין את החניכים לאפשרות של שינוי בתכנית.
את צורת החשיבה הזו אנו מעתיקים לשדה החינוכי שלנו.
דוגמה: יש חניכים ש "לא מוצאים את עצמם" בפעילות המונית ומתחילם לעשות שטויות.
מה עושים? לפני הפעילות:
א. מחלקים לקבוצות קטנות לפי כישורים ועניין משותף.
ב. נותנים לילדים שקשה להם בפעילות תפקידים ברורים ומשימות.
ג. מכינים את החניכים הספציפיים מראש שהולכת להיות פעילות גדולה, מדברים אתם על איך הם מתכוונים להתמודד עם זה.
לקראת החופש חשוב להציף את כל החששות שלך כמדריך, ושלכם כצוות. אלו האתגרים שלכם ולהם אתם מוצאים דרכים להתמודדות ולצמצום בשיטה שתיארתי קודם,או בכל אופן אחר שתמצאו לנכון.
שיחות צוות- במידה וזכיתם בשותפים לעבודה, שיחת צוות היא אחד הכלים החשובים להמשגה של קושי ולהתמודדות. תקופת החופשים היא אינטנסיבית ואתם צריכים גם לשמור על עצמכם. שיחת הצוות היא המקום לעשות תיאומים, לבנות חיפויים הדדיים וסיוע. במידה ואתם עובדים לבד, מצאו לכם אדם מוועדת הנוער/חינוך, או מישהו שאתם מעריכים את האובייקטיביות וההיגיון שלו ותפרקו איתו את מה שעובר עליכם. זו אחת הפעולות שישמרו את הכח שלכם ויפחיתו את השחיקה במידה ניכרת
המשגה היא כח וחכמה- ילדים יודעים היטב להשתמש במילים מסוימות כדי להפעיל את עולם המבוגרים, אחת מהן היא "משעמם לי". כמבוגר, במיוחד הורה, קשה לחשוב על מלה שיותר מגייסת אותנו לסייע לילד האומלל שסובל מ"שעמום". אנו צריכים לזכור שאצל הילדים המלה מקבלת משמעות שונה מאיך שאנחנו המבוגרים ממשיגים אותה. לרוב החניכים יתקשו להמשיג מה מפריע להם ו"שעמום" הוא מושג מספיק רחב ואמורפי ,שיכול לכסות קשת רחבה של רגשות שלחניך קשה לבטא. נסו להחליף את "משעמם לי" ב "קשה לי", כך שבכל פעם שחניך מתלונן על שעמום, תשאלו מה מקשה עליו, מה לא הולך לו, האם לא הצליח להיכנס למשחק הכדורסל, אולי מתקשה להתרכז ולהתמקד בפעולה עיונית? ברגע שנמשיג שעמום כקושי, יקל גם עלינו להתמודד איתו ולפתור אותו יחד עם החניך.
בהצלחה!